אימי, נועה ליבוביץ גריזמן, נפטרה לפני 4 שנים.
ירשתי ממנה תבונת כפיים, יכולת עשייה ויצירה וגם קיבלתי ממנה
בירושה חוברת הדרכה לקליעה [בקש] משנות החמישים.
אימי שהייתה בעלת ידי זהב ומורה ידועה למלאכת יד קלעה בכל חומר שנגעה בו: קש, חזרן, עלי בננות, עור ועוד ועוד.
אני מחובר לחומרים חזקים והישרדותיים יותר מאשר קש ועור ובעזרת היכולות שקיבלתי מאימי הפכתי את הברזל לרך ועדין.
סל הברזל שיצרתי הוא בשבילי ביטוי אמתי וזכרון נעים לאמי נועה.
הסל נימצא בגלריה שלי שבמצפה מתת ושם אפשר להבחין בלא מעט צורות ושיטות עבודה שגדלתי איתן ועליהן.
אני מאמין שהיצירות שלי נובעות ממה שספגתי בבית, בשילוב חוויות שאספתי בדרך ביחד עם כאלו שיצרתי בעצמי.
היצירות: פסלים גדולים וקטנים, רהיטים ופרזולים, נמצאים בגלריה שלי המשקיפה להר אדיר.
את סל הברזל אני מקדיש לאימי ושמו מהיום יהיה "סל נועה".
ועכשיו כשלסל יש שם וגם ייחוס, אני יכול לשחרר, למכור אותו ולהמשיך לקלוע מגוון רב של "סלי נועה" מברזל.
